פסק-דין בתיק ת"א 583-08

א.        מבוא

1.         המדובר בתובענה כספית בסך 196,468 ש"ח, במסגרתה עתר התובעת (להלן: "המשיבה") - חברה המפעילה את מלון "ענבר" בערד (להלן: "המלון") - להשבת סכומים כאמור לעיל, אשר, לטענתה, נגבו ממנה ביתר ושלא כדין על ידי הנתבעת (להלן: "המבקשת"), במסגרת חיובי הארנונה בגין שטח החניון והבריכה של המלון וכן בגין שטח נוסף (חלל שנוצר בתקרת קומת הלובי עקב התקנת תקרה אקוסטית), בתקופה שבין השנים 2007 - 2001, הכל כמפורט בכתב התביעה.

2.         למען שלמות התמונה יוער, כי לטענת התובעת, גביית היתר הנטענת החלה כבר בשנת 1998, אולם נוכח תקופת ההתיישנות הקבועה בדין, מבוקשת השבת הכספים החל משנת 2001 ואילך.

3.         עניינה של החלטה זו, הינה בקשת המבקשת לסילוק התובענה על הסף.

ב.         טענות הצדדים

טענות המבקשת

4.         לטענת המבקשת, יש לדחות התובענה על הסף, נוכח קיומו של מעשה בית-דין:

4.1        שומות הארנונה לגבי שטח החניון ו הקומה הטכנית לשנים 2004 - 2001, הפכו חלוטות משלא הוגשו בגינן השגות באשר לאופן סיווג השטחים ע"י המבקשת. כן טוענת היא, כי ההשגה שהוגשה על ידי המשיבה בשנת 2005, הוגשה באיחור ניכר ואף נדחתה על ידי מנהל הארנונה, מבלי שהוגש על החלטתו ערר ועל כן, גם השומה לשנה זו, הפכה חלוטה.

4.2        עוד טוענת המבקשת, כי בשנת 2006 הוגשו על ידי המשיבה השגה ואח"כ ערר, אולם אלו לא כללו התייחסות לשטח בריכת השחיה. כן טוענת היא, כי בשנת 2007 נמנעה המשיבה מלהגיש השגה וערר בכל הקשור לבריכת השחיה ומשכך השומות, כפי שחושבו, הפכו אף הן לחלוטות.

5.         לטענת המבקשת, המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב עניינים המצויים בסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה ו/או וועדת הערר על החלטותיו. לטענתה, סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 (להלן: "החוק") מקנה למנהל הארנונה ולוועדת הערר סמכות ייחודית ל דון במחלוקות שעניינן, בין היתר, סיווג נכסים. נוכח האמור, ומשמדובר בתובענה המבוססת על עניינים כגון דא, הרי שלשיטתה, בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה.

טענות המשיבה

6.         לטענת המשיבה, בכתב התביעה מועלות כנגד המבקשת טענות, לפיהן התרשלה היא בטיפול בעניינה של המשיבה והתעשרה על חשבונה שלא כדין. לטענתה, הלכה היא, כי אין די בטענות המבקשת לפיהן לא הגישה המשיבה השגה ו/או ערר כדי למנוע ממנה קבלת הסעד המגיע לה, ל טענתה, באמצעות פנייה לבית המשפט.

7.         עוד טוענת המשיבה, כי לבית משפט זה הסמכות ל דון בתובענה מאחר ומדובר בתביעת השבה - תביעה כספית רגילה ולפיכך, יש לדחות טענות המבקשת לפיהן למנהל הארנונה / וועדת הערר הסמכות הייחודית לדון בתובענה נשוא בקשה זו.

8.         כן טוענת המשיבה, כי כתב התביעה מעל סוגיות בעלות חשיבות כללית וציבורית המצדיקות קיום הדיון בתובענה ודחיית הבקשה לסילוק התובענה על הסף.

תשובת המבקשת לטענת המשיב

9.         המבקשת חוזרת על טענותיה בבקשה ומדגישה, כי עילת הרשלנות, עליה סומכת המשיבה טענותיה, לא פורטה די הצורך, ועל כן אין לראות בתובענה דנן ככזו הכוללת את עילת הרשלנות.

ג.         דיון והכרעה

10.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות באסמכתא שצורפה לבקשה בעניין זה ע"י המבקשת ובתגובה לה ובנסיבות המקרה שלפנינו, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

11.        הגשת השגה על שומת הארנונה מוסדרת בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו - 1976 (להלן גם: "החוק") הקובע: